פסק-דין בתיק תא"מ 19879-10-10

1.    תביעה שטרית שעניינה 8 שטרות שמסרה הנתבעת לתובעת, המשוכים מחשבון הנתבעת המתנהל בבנק הפועלים, סניף 714, בצפת, ואשר חוללו באי פירעון. סכומם הכולל של השיקים הינו 45,000 ש"ח, כאשר מועד הפירעון של השיק הראשון הינו ביום 24.7.2007, ומועד פירעונו של השיק האחרון הינו ביום 1.3.2008.

2.    השטרות נשוא התביעה הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ בקריות, וכב' הרשם מורני בהחלטתו מיום 16.1.2011, נתן לנתבעת רשות להתגונן כנגדם.

3.    הנתבעת טענה בתצהירו של מר רפאל חן (שרעייתו הינה בעלת המניות בנתבעת) התומך בהתנגדות, כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובעת בגין רכישת משאית. לטענת הנתבעת, מיד לאחר קבלת החזקה במשאית התגלו במשאית כשלים טכניים שבעטיים נאלצה להכניס את המשאית למוסך פעם אחר פעם.

4.    הנתבעת טוענת כי התלוננה בפני התובעת על מצבה המכני של המשאית, ולאחר שהתובעת דחתה את דרישתה לביטול העסקה, ובהגיע מים עד נפש, התייצב רפאל חן מטעם הנתבעת אצל התובעת "יחד עם המשאית" ודרש את ביטול העסקה. במעמד זה הוסכם על ביטול העסקה, הנתבעת השיבה את המשאית, והתובעת התחייבה להשיב את השיקים שנמסרו לה כתמורה עבור המשאית. 

5.    במהלך חקירתו של מר רפאל חן בפני כב' הרשם מורני, ביום 13.1.2011, ציין רפאל חן כי הנתבעת ביצעה במשאית תיקונים בסך של 8,500 ש"ח על פי קבלות שיציג, וכי את המשאית מסר למר אבנר בן שטרית מטעם התובעת "שהוא היה אחראי למשא ומתן" (פרו', עמ' 1, ש' 25). בחקירתו גם אישר מר רפאל חן כי הוכרז כפושט רגל בשנת 2003.

6.    בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי ביום 23.10.2011, הסכימו הצדדים כי תיק זה יוכרע באופן קונקלוסיבי על פי בדיקת פוליגרף שתיערך לנציגים מטעם הצדדים, אבנר בן שטרית מטעם התובעת ורפאל חן מטעם הנתבעת, בשאלה האם אכן המשאית הוחזרה לתובעת על ידי הנתבעת, כנטען על ידי הנתבעת.

7.    ואולם, ביום 27.11.2011 ביקשה הנתבעת לחזור בה מהסכמתה הדיונית לביצוע בדיקת פוליגרף, בטענה שביכולתה להוכיח, באמצעות מסמכי משרד הרישוי, כי הבעלות במשאית הועברה משמה של התובעת לשמו של אברהים מוראד מכפר מנדא ביום 26.6.2008, והועברה לרשות הפלסטינאית ביום 30.7.2008.

8.    אף שלא התרשמתי מן הגילויים המרעישים הללו, התרתי לנתבעת בהחלטתי מיום 21.12.2012, ומן הנימוקים המפורטים בה, לחזור בה מן ההסדר הדיוני, בכפוף להפקדת הוצאות משפט, הן לטובת הצד שכנגד, והן לטובת אוצר המדינה, משום שהסכמתה להסדר הדיוני גרמה לביטול ישיבת ההוכחות שנועדה להתקיים ביום 23.10.2011.

9.    בהחלטתי הנ"ל אף הוריתי למשרד הרישוי להמציא לתיק בית המשפט, תע"צ אליה יצורפו כל מסמכי העברת הבעלות המתייחסים למשאית נשוא התביעה מיום עלייתה לכביש ואילך.

10. מן המסמכים שהוגשו על ידי משרד הרישוי, עולה כי המשאית נרשמה ע"ש יאיר ש. שיווק בע"מ ביום 22.10.1996, הבעלות במשאית הועברה ע"ש התובעת ביום 14.2.2007, ומשם התובעת, הועברה ע"ש מוראד אברהים, ת.ז. 29245065, מכפר מנדא ביום 26.6.2008. עוד עולה ממסמכי משרד הרישוי כי המשאית הועברה לרשות הפלסטינאית ביום 30.7.2008.

11. הבעלות במשאית הועברה משם התובעת לשם הנתבעת, על פי ייפוי כח שניתן לעו"ד מסלאחה אחמד. החתימה של מוראד איברהים מופיעה בטופס ההעברה, הן כמיופה כח של המוכרת (הנחזית להיות התובעת), והן כקונה.

12. ביום 5.9.2012 שמעתי את ראיות הצדדים. מטעם הנתבעת העיד מר רפאל חן (על תצהירו, נ/1), ואילו מטעם התובעת העיד מר אבנר בן שטרית (על תצהירו, ת/1). הנתבעת ויתרה על עדותו של מר טומי גרינוולד מטעם התובעת, ותצהירו סומן ת/3.

13. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את גרסתה כי הנתבעת רכשה ממנה את המשאית בתמורה לשטרות נשוא התביעה, ואילו הנתבעת לא עמדה בנטל המונח לפתחה להוכיח, לא את טענתה כי העסקה בוטלה, ולא את טענתה כי המשאית הושבה לידיה של התובעת. אדרבא, שוכנעתי כי לא הייתה הסכמה כזו, וגם לא הוכח כי המשאית הוחזרה לידי התובעת, דבר שכשלעצמו תומך בגרסת התובעת כי לא הייתה הסכמה בדבר ביטול העסקה.

14. בעניין זה, אני מעדיפה את גרסתו העקבית, והאותנטית של מר אבנר בן שטרית (להלן- " אבנר") מטעם התובעת שעשתה עליי רושם אמין ומהימן, אשר שלל את טענת הנתבעת בדבר ביטול העסקה והשבת המשאית, על פני גרסתו של רפאל חן.

15. בתצהירו, ת/1, ציין אבנר כי בחודש אפריל 2007 או בסמוך, סוכם בין הצדדים, על רקע היחסים הקרובים שהיו בין מנהל התובעת לבין משפחת חן, כי המשאית תימסר לתקופת ניסיון שלאחריה תחליט הנתבעת האם לרכוש מאת התובעת את המשאית אם לאו. לדברי אבנר, בחלוף שלושה חודשים במהלכם הייתה המשאית בחזקת הנתבעת, הוחלט על רכישת המשאית, כאשר, לדבריו, הוא עצמו היה נוכח יחד עם רפאל חן במכון הרישוי בו עברה המשאית בדיקת רישוי (טסט), כאשר עלות הבדיקה שולמה על ידו. לדבריו, בין הצדדים סוכם כי את תמורת המשאית תשלם הנתבעת לתובעת ב-8 שיקים בסך כולל של 45,000 ש"ח, כאשר מועד פירעונו של השיק הראשון ביום 24.7.2007, ומועד פירעונו של השיק האחרון ביום 1.3.2008.

16. אבנר ציין בעדותו כי המשאית נמסרה לידי הנתבעת כשהיא במצב תקין, וכי בטרם החליטה הנתבעת לרכוש את המשאית, לקחה אותה לבדיקה במוסך. לטענתו, המשאית מעולם לא הוחזרה לידי הנתבעת, ואף לא נשמעה ממנה כל טרוניה באשר לליקויים שנתגלו בה; מה גם שהמשאית נמכרה לאחר תקופת מבחן שבה הייתה המשאית בשימושה ובהחזקתה של הנתבעת (סעיפים 11-10 לתצהיר). 

17. מעדותו של אבנר עולה כי המשאית נועדה לשמש את בנם של רפאל ונחמה חן, לצורך שיווק ביצים, כאשר הביצים סופקו על ידי בנם נחמן ששכר מחסן בשטח של כ- 200 מ"ר מאת  התובעת. בחקירתו הסתייג אבנר מגרסתו בתצהירו כי המשאית נמסרה לנסיון, כאשר, לדבריו: "היא לא הלכה בניסיון, היא הלכה בחברות עם בעל הבית שאין לו לשלם עכשיו - שהמשאית תלך לעבודה. מהיום הראשון שלקחו אותה היא הובילה יום יום ביצים מאזור מעונה לאזור חיפה, הכרמל וחדרה" (פרו', עמ' 8, ש' 29-27). ואולם, בהמשך עדותו הוא הסכים כי אכן המשאית נמסרה לנסיון: "שבוע, שבועיים, שיסעו עליה ויראו שהיא טובה" (פרו', עמ' 8, ש' 32), כאשר בפועל: "כל יום היה איתם סיפור. כל יום שהייתי מבקש את הכסף, הם היו מבקשים עוד ניסיון ועוד זמן.  שאלתי את בעל הבית שלי מה לעשות איתם אמר לי תן להם עוד קצת, עוד שבוע עוד שבועיים ואז ישלמו. הם היו חברים טובים ורצינו לעזור להם" (פרו', עמ' 9, ש' 6-4).

18. אבנר שעדותו, כאמור, הותירה רושם אמין, השיב לשאלת בית המשפט האם העסקה בוטלה כי: " לא היה סיכום על ביטול העיסקה. בעל הבית שלי היה שולח אותי לבדוק עם נחמה (בעלת הנתבעת, ע.א.) מה עם הכסף בגלל היחסים הקרובים אלינו והיא כל הזמן היתה אומרת שניתן למורן להשתקם ושילך לו יותר טוב בעסק של הביצים" (פרו', עמ' 10, ש' 5-3).

19. הנתבעת מצידה לא הציגה אסמכתא בכתב כלשהי מטעם התובעת בעניין השבת המשאית (פרו', עמ' 4, ש' 3), ואף לא הוכח שהנתבעת שלחה מכתב התראה כלשהו בדבר כוונתה לבטל את העסקה בשל הליקויים במשאית.